להיות ירוקים באמצעות טיפול באמצעות קרינת אינפרא-אדום בתהליכי ייצור חצי-סופיים
בואו נהיה כנים: אופני חימום רגילים הם בעצם “תיבות ענקיות” שצורכות הרבה אנרגיה. בעולם השבבים, כולנו מנסים לעמוד ביעדים של שימוש בחומרים ללא עופרת ושימוש בטכנולוגיות ידידותיות לסביבה. אך חימום כמויות גדולות של אוויר רק כדי לייבש שבבים, זו בזבוז של זמן וכסף.
לכן, יותר ויותר אנשים עוברים לשימוש בקרינת אינפרא-אדום. במקום לחמם את כל החדר, ניתן לחמם רק את החומר שצריך להתחמם.
למה זה חוסך אנרגיה?
חשבו על אופן חימום רגיל – אתם מחממים את הקירות, את האוויר, את כל החלקים שנמצאים בחדר. זה לא יעיל.
קרינת אינפרא-אדום שונה – היא משתמשת בקרינה אלקטרומגנטית כדי להעביר אנרגיה ישירות לחומרים שצריכים להתחמם. זה מה שאנו מכנים “חימום סלקטיבי”. בפשטות, זה אומר שאתם מחממים רק את מה שבאמת צריך להתחמם.
היתרון הגדול ביותר הוא שזמן החימום יורד משעות לשניות בלבד. זה מהיר מאוד. וזה מפחית באופן משמעותי את עלות החשמל לכל שבב.
הימנעות מחומרים רעילים
השימוש בחומרים ללא עופרת הוא מאתגר, מכיוון שטווח הטמפרטורות המותרות הוא צר מאוד. אם הטמפרטורה עולה יותר מדי, זה עלול לפגוע בשבבים או ליצור חורים בחומרים המשמשים לחיבור השבבים.
עם קרינת אינפרא-אדום, ניתן לבחור את אורך הגל המתאים – קצר, בינוני או ארוך – כדי שהטמפרטורה תהיה מדויקת לצרכי החומרים. זה מאפשר שליטה טובה יותר מאשר בשימוש באוויר חם. כשיש שליטה כזו, אין צורך להשתמש בחומרים המכילים עופרת כדי לשמור על יציבות השבבים בחום.
המציאות בשטח
אני לא אומר שקרינת אינפרא-אדום היא פתרון מושלם. יש לה גם את החסרונות שלה.
ראשית, צריך לוודא שהחיישנים ממוקמים במקום הנכון. אם החיישנים ממוקמים במקום שבו הם היו באופן חימום רגיל, יהיו אזורים קרים. אין אוויר שעוזר להפיץ את החום, לכן המיקום של החיישנים הוא חשוב מאוד.
בנוסף, יש את החום עצמו – נורות אינפרא-אדום בעלות גרעיניות גבוהות פולטות הרבה אנרגיה. אם לא משתמשים במגנים מתאימים, זה עלול לפגוע ברכיבי האלקטרוניקה של המכשיר. זה לא נראה טוב.
אם רוצים שהטכנולוגיה הזו תעבוד כראוי, צריך להשתמש במערכות בקרה PID. שמירה על טמפרטורה בטווח של ±1°C מפחיתה את הלחץ בתהליך ומאפשרת שליטה טובה יותר.